ערבית לבנטינית: הניב, המדינות, ואיך לומדים אותה

תעלה על מונית שירות בתחנה המרכזית הצפונית של עמאן. הנהג ירדני. ברדיו מתנגנת פיירוז, שהיא לבנונית. הזוג מאחור רב בסורית, והבחור לידך מדבר בטלפון עם אמא שלו בשכם. אף אחד ברכב לא מאט בשביל אף אחד, וכל מילה שם היא ערבית לבנטינית.

זו ההגדרה הקצרה. ערבית לבנטינית היא הערבית המדוברת של סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין, ועוד המיליונים שעזבו. עשרות מיליוני אנשים מדברים אותה בבית. זה גם הניב שרוב הלומדים עם משפחה או חברים באזור בסוף רוצים, אז הנה מה היא, איפה היא מתפצלת, ואיך מתחילים.

מה זו ערבית לבנטינית

הלבנט הוא רצועת האדמה לאורך החוף המזרחי של הים התיכון: סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין. ערבים קוראים לאזור ish-shaam ולצורת הדיבור shaami, ובגלל זה תראה את אותו ניב נמכר תחת השם ערבית שאמית. אותו דבר.

אף אחד לא כותב לבנטינית. עיתונים, ספרי לימוד ומהדורת החדשות של הערב משתמשים בערבית ספרותית, שכל ערבי לומד בבית הספר ואף אחד לא מדבר בבית. לבנטינית היא מה שאנשים אומרים בבית. מספר הדוברים הילידיים הוא בעשרות מיליונים בארבע המדינות, והוא מטפס כשמוסיפים את הפזורה: פלסטינים וירדנים במפרץ, לבנונים בסאו פאולו ובמונטריאול, סורים בברלין ובאיסטנבול, וכל הארבעה בדטרויט ובשיקגו.

בתוך המשפחה יש הרבה גיוון. סבתא בכפר מעל שכם ובריסטה בביירות מדברות שתיהן לבנטינית, וכל אחת תמקם את השנייה תוך משפט. הדקדוק שמתחת משותף. מה שזז זה המבטא וכמה עשרות מילים יומיומיות.

צפון ודרום

הקבוצה מתפצלת לשניים. צפון: סורית ולבנונית. דרום: ירדנית ופלסטינית. פלסטינית היא לבנטינית דרומית, והעמוד על ערבית פלסטינית מכסה את הזן הזה בנפרד.

לשני החצאים משותף כמעט הכול. אותם פעלים, אותה b- בתחילת ההווה, אותה מילה ללחם, לכסף, לעייף. תושיב מישהו מחומס ומישהו מחברון ליד שולחן ואף אחד מהם לא יאט. מה ששונה זו המנגינה וסט של מילים קטנות. "אנחנו" זה 'i7na▶ בפלסטין ובירדן ו-ni7na בביירות ובדמשק. "הם" זה humme בדרום ו-hinne בצפון. הדרום עוטף פועל שלילי ב-ma...sh. דמשק בדרך כלל משמיטה את ה--sh, וחלב כמעט לא משתמשת בה בכלל.

ירדנית ופלסטינית הן הזוג הכי קרוב בכל המפה, קרובות מספיק כדי שקשה להבדיל באוזן בין גבר מחברון לגבר מאירביד. סורית ופלסטינית באות אחריהן. ערבית פלסטינית מול סורית עוברת על התנועות ועל המילים הקטנות אחת אחת, ואיזה ניב הכי קרוב לפלסטינית מדרג את כל השכונה.

לבנטינית מול ערבית ספרותית

זה הפער שתופס אנשים. שנה של ערבית ספרותית באפליקציה נותנת לך כותרת בעיתון ושום דרך לענות לנהג. המילים הכי נפוצות בשתיהן הן הרבה פעמים מילים שונות לגמרי.

כל ערבי קורא את עמודת הספרותית ומדבר את עמודת הלבנטינית. המילים הספרותיות לא שגויות בעמאן. הן מה שקריין חדשות אומר, ואם משתמשים בהן מעבר לדלפק מבינים אותך וצוחקים עליך בעדינות. הפיצול המלא, כולל כינויי גוף וסיומות פעלים, נמצא בערבית פלסטינית מול ערבית ספרותית, וספרותית או ניב קודם מתמודד עם שאלת הסדר.

מה משותף לכל זן לבנטיני

מחלב ועד עזה, ההרגלים האלה מחזיקים. תלמד אותם פעם אחת והם עובדים בכל ארבע המדינות.

• ההווה עם b-. פועל רגיל בהווה מקבל b- מלפנים. baktub▶, אני כותב. תוריד אותה ואתה מדבר על רצון או כוונה לעשות משהו. בערבית ספרותית אין תחילית כזאת, ובגלל זה פועל אחד אומר לך אם קורס מלמד דיבור.
• לרצות עם biddi. "אני רוצה" הוא לא פועל. זה גדם, bidd-, עם סיומת שייכות: biddi, biddak, bidna. באיך אומרים אני רוצה יש את כל הסט.
• ma...sh סביב הפועל. "אני לא יודע" זה ma ba3rafsh▶, עם ma מלפנים ו--sh בזנב. הדרום עושה את זה כל הזמן, הצפון בקלילות יותר, וכולם מבינים.
• אין "להיות" בהווה. "הוא לא פה" זה huwwe mish hown▶. שלוש מילים ובלי "is", בדיוק כמו בעברית. אין מילה ל-"is" מסביר למה זה קל יותר ממה שזה נשמע.
• אין פועל "to have". אומרים "אצלי": 3indi▶, יש לי. גם בעברית אין פועל כזה בהווה. יש לי עם 3ind מכסה את הסיומות. "יש" עובד אותו דבר עם fee, ויש ואין מראה איך הופכים אותו.

הפיצולים הקטנים

שלושה דברים ממקמים דובר לבנטינית תוך משפט.

ה-q. בערים, ה-q העמוקה של השפה הכתובה הופכת לעצירה סדקית, העצירה באמצע "uh-oh" באנגלית. ירושלים, רמאללה, שכם, דמשק, ביירות והרבה מעמאן עושים את זה, אז ה-al-quds▶ הספרותי יוצא il-'uds▶. מחוץ לערים זה מתפצל לפי כפר ועיר יותר מאשר לפי מדינה. כפרי ההר סביב רמאללה ושכם הופכים אותה ל-k קשה. בדואים ודוברים מהדרום, וגם מישור החוראן שמתחת לדמשק, הופכים אותה ל-g. הדרוזים שומרים על ה-q המלאה משני צדי הקו.

התנועות הלבנוניות. ביירות ודמשק מושכות aa ארוכה קדימה, לכיוון התנועה e כמו ב"בן", אז laazem (חייב) נסחף לכיוון lezem. לבנון הולכת עם זה הכי רחוק. פלסטין וירדן שומרות על ה-aa רחבה ופתוחה. זה עדין, וזה על כל תנועה ארוכה, ובגלל זה שומעים את זה כמבטא לפני שאפשר להצביע על מילה.

'eesh או shu. לפלסטינים יש שתי מילים ל"מה": shoo, מהטבלה למעלה, ו-'eesh▶. מצפון לגבול זה shu, כמעט תמיד. תשלוף 'eesh וחתמת על הערבית שלך "מהדרום". קומץ מילים אחרות עובדות באותה צורה, וzaaki ולא Tayyeb אוסף אותן.

לבנטינית מול מצרית מול ערבית של המפרץ

כמה מילים יומיומיות מראות את המרחקים. העמודה הלבנטינית היא פלסטינית, עם הקלטה. השתיים האחרות בנטוי כי אנחנו לא מקליטים אותן.

מצרית היא זו שאתה כנראה כבר חצי מכיר מסרטים. היא הוגה את האות j כ-g קשה, מצביעה על דברים עם da ו-di, וחולקת את שלילת ה-ma...sh עם הלבנט הדרומי. בערבית של המפרץ שומרים על ה-q הישנה כ-g, מוותרים על ה--sh לגמרי, ויש מילות שאלה משלה. דובר לבנטינית מבין מצרית בקלות אחרי חיים שלמים של טלוויזיה מקהיר, ומבין מפרצית עם קצת יותר מאמץ. מרוקאית זה סיפור אחר. פלסטיני שנוחת בבית קפה בפאס קולט אולי שליש. איזה ניב ערבי כדאי ללמוד ממיין את כל הסט לפי מי שתדבר איתו.

למה לומדים בוחרים לבנטינית

בעיקר בגלל הטווח. פופ לבנוני ודרמות טלוויזיה סוריות רצים בכל העולם הערבי כבר עשורים, וכשסדרות טורקיות השתלטו על המסכים הערביים בשנות ה-2000 הן דובבו לערבית סורית. אז מאזין בקהיר או בריאד מבין לבנטינית בלי מאמץ. למצרית עדיין יש את הטווח הכי רחב מכל הניבים. לבנטינית שנייה, והפער קטן.

ואז יש את מי שאתה מכיר. השכנים דוברי הערבית בדטרויט, בברלין, בסנטיאגו או בסידני הם ככל הנראה לבנטינים יותר מכל דבר אחר, וחלק גדול מהאנשים שלומדים ערבית בשביל בן זוג או חמות לומדים אותה בשביל מישהו מעמאן, מביירות, מדמשק או מרמאללה.

והדקדוק ידידותי יותר מזה של הספרותית, בלי סיומות יחסה ובלי רבות נקבה נפרדת לשנן. הצלילים הם העבודה האמיתית, והם אותם צלילים בכל ניב.

איך לומדים ערבית לבנטינית

ניב קודם. כל ערבי עשה את זה ככה, וכדאי שגם אתה. אם אחר כך צצה סיבה לקרוא עיתון, תוסיף אז ערבית ספרותית.

וגם אודיו קודם. שני צלילי הגרון, 3 ו-7, לא שורדים בטקסט, וקורס שמקליט את הדיאלוגים ומדלג על המילים הבודדות ילמד אותך לבטא לא נכון חצי מאוצר המילים שלך במשך חודשים. 3 ו-7 מסביר את הצלילים. תקרא באותיות פשוטות בזמן שהאוזן מדביקה את הקצב; התעתיק הפשוט הוא השיטה שהאתר הזה משתמש בה, והכתב יכול לבוא כשהמילים כבר בפה.

תבחר זן של מדינה אחת ותישאר איתו. פלסטינית, סורית, לבנונית וירדנית הן כולן בחירות טובות, ושנה ראשונה שמפוצלת בין שתיים משאירה אותך עם שני חצאי מבטא. רוב הקורסים שמסומנים "לבנטינית" מלמדים בשקט תערובת סורית-לבנונית, וזה משנה אם האנשים שבשבילם אתה לומד נמצאים בחברון.

עשר דקות ביום. שעה בשבת לא עושה את מה שעשר דקות בשבעה ימים עושות, כי המילים של שבת נעלמות עד יום רביעי, אלא אם משהו מחזיר אותן.

ולגבי הסדר: צלילים, אחר כך ברכות, אחר כך ההרגלים המשותפים שלמעלה, אחר כך כמה מאות המילים שנושאות שיחה, אחר כך מספרים ומחירים, ואז זמן עבר. איך לדבר ערבית, לפי הסדר פורש את זה שבוע אחרי שבוע, וכל מדריך באתר הזה חינמי, עם הקלטה לכל מילה.

לגבי קורס, השדה קטן. האפליקציה הכי טובה ללמוד ערבית לבנטינית מביאה את ההשוואה בטבלה אחת, כולל החדשות שDuolingo לא מלמדת לבנטינית בכלל. Mango ו-Pimsleur מלמדים שניהם לבנטינית אמיתית שנוטה לסורית וללבנונית. Tfaddalu, האפליקציה שלנו, מלמדת ערבית פלסטינית עירונית מדוברת, הערבית של ירושלים, רמאללה ובית לחם, עם הקלטה לכל מילה, שיעור של עשר דקות ביום, וכתיב באותיות פשוטות עם 3 ל-ع ו-7 ל-ح. אפשר לנסות בחינם. אם האנשים שלך פלסטינים, זו הרשימה הקצרה. אם הם בביירות, המבטא של Mango קרוב יותר והיינו שולחים אותך לשם.

שאלות נפוצות

ערבית לבנטינית זה אותו דבר כמו שאמית? כן. שאמית זה השם שערבים נותנים לה, מ-ish-shaam, השם הישן של סוריה רבתי. לבנטינית היא השם הלועזי לאותה קבוצת ניבים, שמדברים בסוריה, בלבנון, בירדן ובפלסטין.

איזה ניב לבנטיני כדאי ללמוד? את זה שמדברים האנשים שאתה תדבר איתם. דוברי פלסטינית, ירדנית, סורית ולבנונית מבינים זה את זה במהירות מלאה, אז שום דבר שתלמד לא עובר רע. תבחר קודם מדינה, תמצא חומר שהוקלט במבטא של המדינה הזאת, ותישאר איתו בשנה הראשונה.

דוברי לבנטינית מבינים ערבית מצרית? ברובה, כי כולם באזור גדלו על סרטים ושירים מצריים. זה עובד בכיוון אחד. מצרי שלא נחשף ללבנטינית צריך להתאמץ יותר בכיוון ההפוך, ואף צד לא מבין מרוקאית בקלות.

צריך ערבית ספרותית לפני לבנטינית? לא. כל ילד ערבי לומד קודם את הניב ופוגש את הספרותית בבית הספר. אם אתה רוצה לקרוא עיתונים או את הקוראן, תוסיף ערבית ספרותית אחר כך. אם אתה רוצה לדבר עם אנשים, תתחיל מהניב.

כמה זמן לוקח ללמוד ערבית לבנטינית? עשר דקות ביום מביאות אותך לברכות, הזמנות ושאלות פשוטות תוך חודשיים בערך, ולשיחות קצרות תוך שנה. שני צלילי הגרון וההווה עם b- הם המכשולים המוקדמים. אוצר המילים אחרי זה הוא עבודה קבועה.