רוב ספרי הלימוד של ערבית מתעתקים עם נקודות וכובעים: ḥ, ʿ, ḍ, ṣ. הם לא אומרים כלום אם לא למדת פונטיקה קודם. אנחנו משתמשים במשהו פשוט יותר. הכול אפשר להקליד במקלדת רגילה: אותיות רגילות לרוב הצלילים, אותיות גדולות לצלילים הכבדים, ושני מספרים לשני צלילי הגרון שאין להם אות באלפבית הלטיני. תקרא מילה כמו שהיא כתובה, ובדרך כלל תנחת על הצליל הנכון.
הנה המפתח כולו. תשמור אותו במועדפים, אתה עוד תחזור.
המפתח המלא
| ערבית | תעתיק | נשמע כמו |
|---|---|---|
| ا | a / aa | a כמו ב"אבא" (הגרסה הארוכה) |
| ب | b | ב |
| ت | t | ת |
| ث | th (או s) | th באנגלית, כמו ב-"think" |
| ج | j | ג' כמו ב"ג'ירפה" |
| ح | 7 | h נשוף מעומק הגרון, ה-ח בהגייה המזרחית המסורתית |
| خ | kh | ח כמו ב"חלב" |
| د | d | ד |
| ذ | dh (או z) | th באנגלית, כמו ב-"this" |
| ر | r | r מגולגל |
| ز | z | ז |
| س | s | ס |
| ش | sh | ש |
| ص | S | s נחצי |
| ض | D | d נחצי |
| ط | T | t נחצי |
| ظ | Z | z נחצי |
| ع | 3 | צליל לחוץ וחנוק מתחתית הגרון, ה-ע בהגייה המזרחית המסורתית |
| غ | gh | קרוב ל-ר הישראלית |
| ف | f | פ |
| ق | q | k עמוק (או עצירה סדקית בדיבור העירוני) |
| ك | k | כ |
| ل | l | ל |
| م | m | מ |
| ن | n | נ |
| ه | h | ה, מבוטאת עד הסוף |
| و | w / oo / ow | w כעיצור, או oo / ow ארוכים |
| ي | y / ee / iy | y כעיצור, או ee / iy ארוכים |
| ء | ' | עצירה סדקית |
| ة | a / e | ah- / eh- בסוף מילה |
כמה כללי קריאה
אותיות גדולות הן נחציות. S, D, T, Z לא צועקות. הן מסמנות את ארבעת העיצורים ה"עמוקים" שמבוטאים עם החלק האחורי של הלשון. זה צליל אחר לגמרי, וזה לא עניין של עוצמה. אות גדולה תמיד אומרת אחד מהארבעה האלה. אנחנו אף פעם לא כותבים באות גדולה תחילת משפט או שם, אז כשאתה רואה אות גדולה, היא תמיד נחצית.
שני צלילים הם מספרים. לאלפבית הלטיני אין אות לשני הצלילים שבאים מתחתית הגרון, אז אנחנו שואלים את המוסכמה שכולם כבר מתכתבים בה: 3 זה ع (הספרה נראית כמו ع הפוכה), ו-7 זה ح. בגלל זה שלום זה mar7aba וערבית זה 3arabi. אלה שני הצלילים שהכי קשה לזייף, ועל מספר אי אפשר לדלג בקריאה.
צמדי אותיות הם צליל אחד. sh, kh, th, dh, gh: כל צמד מייצג אות ערבית אחת. מתחיל באות ערבית אחת, ش, ולא ב-s ועוד h.
הגרש הוא העצירה הסדקית. ' לבד הוא העצירה הסדקית (ء), העצירה הקטנה בגרון בין ה-מ ל-א כשאומרים לאט "מאמין". צליל הגרון השני, ع, הוא ה-3 מהכלל הקודם: אות אחרת וצליל אחר, ואף פעם לא הגרש.
תנועות ארוכות נכתבות כפולות. a קצר הוא a רגיל, כמו ב"אבא". aa ארוך הוא אותה תנועה, רק מוחזקת יותר זמן. אותו דבר עם i / ee ועם u / oo. תגיד (ספר) קצוץ, "ki-tab", וזה נשמע עקום. תמתח את התנועה השנייה, "ki-taab", וזה נשמע נכון.
תנועות עזר נכתבות. פלסטינית שונאת לסיים מילה בשני עיצורים, אז תנועה קטנה מחליקה פנימה ומפרידה ביניהם. המילה לבוקר היא ולא "Sub7", ועבודה זה shughul ולא "shughl". מילונים מדלגים על התנועה הקטנה הזאת. אנחנו כותבים אותה, כי זה מה ששומעים באמת, ומי שאומר את זה כמו במילון נשמע קצוץ וזר.
קיצורי דרך פלסטיניים. בפלסטינית המדוברת ث הופכת הרבה פעמים ל-s חד או ל-t, ו-ذ ל-z או ל-d. אנחנו כותבים את המילים כמו שאומרים אותן בניב, גם כשהמילון מאיית אותן אחרת.
ל-ق יש חיים כפולים. בערבית ספרותית, באזורים בדואיים ובצפון זה q עמוק מהחלק האחורי של הגרון. בפלסטינית העירונית (ירושלים, בית לחם, רמאללה) הוא נעלם: נשארת רק עצירה סדקית. אנחנו כותבים q בשני המקרים, וכל מדריך אומר לך באיזו גרסה להשתמש.
לוחצים על כל מילה כדי לשמוע אותה
בכל האתר, על מילים עם קו תחתון אפשר ללחוץ: ("שלום"), ("תודה"), ("יאללה, בוא נזוז"). לחיצה אחת מנגנת, עוד אחת עוצרת.
זו כל השיטה. תקרא בקול כל מילה באתר הזה ותהיה מספיק קרוב כדי שיבינו אותך.