ערבית פלסטינית מול ערבית ספרותית: מה ההבדל?

תיכנס לחנות ספרים ברמאללה, תבקש al-kitaab, והמוכר יבין מה אתה רוצה. תבקש את זה כמו שאומרים בבית, ותגיד il-ktaab. אותה מילה, אותן אותיות, פה אחר.

הפער הזה, בין איך שערבית נכתבת לאיך שפלסטינים באמת מדברים, הוא מה שמכשיל את רוב הלומדים. ספרי הלימוד מלמדים ערבית אחת. ברחוב מדברים אחרת.

הנה מה שקורה פה, ומה שבאמת צריך לדעת.

שתי ערביות, שפה אחת

ערבית ספרותית (בערבית al-fuS7aa) היא הגרסה שתמצא בעיתונים, בחדשות, בטקסטים דתיים ובנאומים רשמיים. כל ילד ערבי לומד אותה בבית הספר. אף אחד לא מדבר בה בבית.

ערבית פלסטינית (il-lahje l-falasTiniyye) היא מה שאנשים אומרים כשהם קונים עגבניות, קוראים לילד להיכנס הביתה או מתווכחים על כדורגל. היא רחוקה מלהיות סלנג, וגם לא ספרותית שבורה. זו שפה שלמה, עם דקדוק ואוצר מילים משלה, ויש לה אופי.

תחשוב על ההבדל בין איך שאתה כותב מכתב מקדים לקורות חיים לבין איך שאתה מדבר עם השותף לדירה. שניהם עברית. ואחד לא נשמע כמו השני.

ה-Q שלא נמצאת שם

אם יש צליל אחד שמסגיר ערבית פלסטינית מיד, זה מה שקורה לאות qaaf (ق).

בערבית ספרותית, ה-qaaf היא צליל עמוק וגרוני שנוצר בחלק האחורי של הפה. qalb (לב). qahwa (קפה). al-quds (ירושלים).

בפלסטינית העירונית, הצליל הזה נעלם. הוא הופך לעצירה סדקית, העצירה הקטנה בגרון בין שני החלקים של "uh-oh" באנגלית.

• al-quds▶ → il-'uds▶ (ירושלים)
• qalb▶ → 'alb▶ (לב)
• qahwa▶ → 'ahwe▶ (קפה)

אז כשמישהו בירושלים אומר bashrab 'ahwe, הוא מתכוון ל"אני שותה קפה". טקסט ספרותי היה כותב ashrabu qahwatan. כוכב לכת אחר.

מלכודת אחת: דוברים כפריים ובדואים שומרים הרבה פעמים על הצליל q, או הופכים אותו ל-g קשה. bigool ל"הוא אומר", איפה שדובר עירוני היה אומר bi'ool. תשמע את שלושתם בחוץ. ההגייה העירונית עם ' היא התקן שהאפליקציה הזאת מלמדת.

ה-b- הקטנה שמשנה הכול

בערבית ספרותית, ההווה לא מסומן. aktub זה "אני כותב". פשוט.

ערבית פלסטינית מדביקה b- מקדימה לפעולה רגילה שקורית עכשיו או כהרגל:

• baktub▶: אני כותב
• btiktub▶: אתה כותב
• biktub▶: הוא כותב
• biktubu▶: הם כותבים

תוריד את ה-b-, ואתה מדבר על משהו שאתה רוצה לעשות, מתכנן לעשות או עומד לעשות:

• biddi aktub▶: אני רוצה לכתוב
• laazem aktub▶: אני צריך לכתוב

התחילית b- היא אחד הסימנים הכי ברורים. שומעים אותה, ויודעים שנמצאים בשטח של השפה המדוברת. בערבית ספרותית אין אותה בכלל.

מילים שלא קיימות בצד השני

חלק עצום מאוצר המילים היומיומי של הפלסטינית לא קיים בערבית הספרותית, וגם להפך. חלק מהמילים הכי נפוצות בשתיהן לא חופפות בכלל.

אם חבר פלסטיני שואל אותך leesh ma jeet mbaari7? ("למה לא באת אתמול?"), הגרסה הספרותית היא limaadha lam ta'ti amsi? אותה משמעות. כמעט שום דבר משותף.

להגיד לא

הערבית הספרותית שוללת עם la, laysa, lam ו-lan, לפי הזמן וסוג המילה. כללים שונים למצבים שונים.

הפלסטינית עושה את זה בשתי דרכים, ושתיהן קלות.

לשמות עצם ולשמות תואר, משתמשים ב-mish (או mush):

• huwwe mish hown▶: הוא לא פה
• ana mush ta3baan▶: אני לא עייף

פעלים עוטפים בכריך של ma...sh:

• ma biddeesh▶: אני לא רוצה
• ma ba3rafsh▶: אני לא יודע
• ma raa7sh▶: הוא לא הלך

ה--sh שמודבקת לסוף הפועל באה מהמילה הערבית הישנה shay' (דבר). זה אחד הסימנים שגורמים לפלסטינית, למצרית ולניבים אזוריים אחרים להישמע כמו שהם נשמעים.

כינויי הגוף קצרים יותר

בערבית הספרותית יש כינויי גוף נפרדים לרבים ולרבות, צורות זוגי, ומילים ארוכות יותר לאורך כל הדרך. הפלסטינית מייעלת הכול.

אין "אתן" נפרד לנשים. אין צורת זוגי. intu מכסה קבוצה של בחורים, קבוצה של נשים או קבוצה מעורבת. פחות לזכור.

איפה הקווים מיטשטשים

והנה הקמט: אף אחד לא מדבר פלסטינית טהורה או ספרותית טהורה כל הזמן.

תדליק את אל-ג'זירה, והקריין מקריא את החדשות בספרותית. אחר כך עוברים לראיון ברחוב, והמרואיין עונה בפלסטינית. שני הדוברים יכולים להיות מאותה שכונה.

ערבים משכילים מחליקים בין השתיים בלי לחשוב על זה. פרופסור שנותן הרצאה יכול להתחיל רשמי, לגלוש למדוברת כשהוא מספר סיפור, ואז לקפוץ חזרה לרשמי בסיום. פוליטיקאים, מורים, אנשי דת ועיתונאים עושים את זה כולם. הם מערבבים את המשלבים לפי הרגע.

לשטח האמצע הזה קוראים לפעמים ערבית מדוברת משכילה (Educated Spoken Arabic). בסיס מדובר, עם פיזור של מילים וביטויים ספרותיים. קשה לחקות אותו בלי שנים של הקשבה. אל תנסה לזייף אותו. תסדר קודם את המדוברת, והערבוב יגיע לבד.

אז איזו מהן ללמוד?

אם המטרה שלך היא לדבר עם אנשים בפלסטין, התשובה פשוטה. תלמד קודם פלסטינית. תוסיף ספרותית אחר כך, אם תצטרך לקרוא חדשות או לעקוב אחרי דרשה דתית.

דובר פלסטינית בדרך כלל מבין ערבית ספרותית בלי הרבה קושי. ההפך לא תמיד נכון. לומד שיש לו בראש רק ספרותית ישב בבית קפה בבית לחם ויפספס חצי ממה שאומרים בשולחן הסמוך.

החדשות הטובות: ברגע שהפלסטינית יושבת אצלך, סורית ולבנונית ירגישו מוכרות (בערך 80% חפיפה עם סורית, לפי רוב ההערכות). ירדנית תהיה קרובה מאוד. מצרית היא השכנה הכי קשה לפיצוח, אבל עדיין תבין לא מעט.

חדשות עוד יותר טובות: האפליקציה הזאת מלמדת פלסטינית. אתה כבר במקום הנכון.