תגיד למישהו בשכם ותקשיב למה שחוזר. . תסתכל על הביטוי השני. המילה לה- לפני noor יצאה in- ולא il-. ה-l נעלם. ה-n הוכפל כדי למלא את החור.
זה מפיל כל מי שלומד ערבית מהדף לפני שהוא שומע אותה בקול. אתה כותב il-shams בשביל "השמש", ואז עומד ליד חלון בחברון כשכל מי שסביבך אומר ish-shams, ותוהה לאן הלך ה-l שלך. הוא נאכל. ויש כלל מסודר מתי זה קורה.
ה-l שהופך לאות הבאה
ה"א הידיעה בפלסטינית היא il-, אותה מילה קטנה לה- שתפגוש בספרותית. רוב הזמן היא פשוט יושבת שם. il-bait (הבית). il-walad (הילד). שומעים את ה-l, בלי הפתעות.
אבל לפני אותיות מסוימות ה-l מוותר. הוא מפסיק להיות l והופך לעותק שני של העיצור שבא אחריו:
- il- + noor → (האור)
- il- + dars → (השיעור)
- il- + shams → (השמש)
- il- + raadyo → (הרדיו)
ה-l לא משתתק ונעלם בשקט. הוא הופך לצליל הבא ומכפיל אותו. תגיד לאט ותרגיש שני צלילי n נתקלים אחד בשני. ההכפלה הזאת היא כל העניין. זאת רוח הרפאים של ה-l.
לאותיות שעושות את זה יש שם. קוראים להן אותיות שמש, על שם shams (שמש), כי ברור ש-il-shams נוחת בתור ish-shams. האותיות שמשאירות את il- בשקט הן אותיות ירח, על שם qamar (ירח), ששומר על ה-l שלו: il-qamar.
אותיות השמש
שלוש-עשרה אותיות בולעות את ה-l. לא צריך לשנן אותן כרשימה, ילדים פלסטינים אף פעם לא עושים את זה. אבל עוזר לראות אותן מקובצות, כי הן מתרכזות סביב שני מקומות בפה.
| איפה הוא נוצר | אותיות שמש | דוגמה |
|---|---|---|
| הלשון על השיניים | t T th d D dh n | (השיעור) |
| השורקות | s S z Z sh | (השמש) |
r מתגלגל | r | (הרדיו) |
עוד כמה, בקול:
- : האנשים
- : נצרת. שם העיר נושא את ה"א הידיעה, אז הוא יוצא in- ואף פעם לא il-
- : השולחן
- : הבוקר
- : הקטן
- : העבודה
אותיות הירח שומרות על ה-l
כל השאר משאירות את il- עומד. ה-l נשאר, ברור לגמרי:
- : הבית
- : ירושלים
- : בית הספר
- : המפתח
- : הקפה
הן מתחילות בשפתיים (b, m, f), בחלק האחורי של הפה (k, q, kh, gh) או בגרון (7, '). הלשון שלך לא נמצאת בכלל ליד השיניים כשהן מתחילות, אז אין לתוך מה שה-l יימס.
אותה ה"א הידיעה, התנהגות הפוכה
ההדגמה הכי נקייה משתמשת בשתי מילים שתיהן אומרות בית. שומרת על ה-l כי b היא אות ירח. מאבדת אותו כי d היא אות שמש. אותה משמעות, אותה ה"א הידיעה, תוצאה הפוכה.
שומרים על ה-l | בולעים את ה-l |
|---|---|
| (הבית) | (הבית) |
| (הטוב) | (האור) |
| (הילד) | (הקטן) |
| (ירושלים) | (השמש) |
למה הפה שלך עושה את זה
הסיבה פיזית, יש בה היגיון. בשביל l קצה הלשון עולה אל מאחורי השיניים העליונות. אותיות השמש מתחילות כמעט בדיוק באותו מקום. אז הפה הולך בדרך העצלנית ופשוט ממזג ביניהם. כדי להגיד il-shams הלשון צריכה לעלות, לרדת ולהתאפס. ב-ish-shams היא נשארת במקום ונשענת על הצליל הבא. פחות עבודה, וזה מה שבאמת נאמר.
אותיות הירח מתחילות במקום שהלשון צריכה לנסוע אליו בכל מקרה, אז אין ל-l סיבה להיעלם. הוא שורד.
ה-j שלא מצליח להחליט
אות אחת יושבת על הגדר. j נחשבת אות ירח, אז הצורה של הספר היא (השכן). הרבה פלסטינים אומרים במקום זה , ומתייחסים אליה כמו לאות שמש. שתי הצורות נכונות, ותשמע את שתיהן, לפעמים מאותו אדם באותה שיחה. אל תאבד על זה שינה. תעתיק את מי שאתה מדבר איתו.
תפסיק לאיית את ה-l שאתה לא שומע
תבנה הרגל אחד. כשאתה קולט מילה חדשה עם ה"א הידיעה, תסמוך על האוזניים יותר מאשר על האיות. אם הצליל הבא שורק או נוצר כשהלשון נוגעת בשיניים, ה-l נעלם והעיצור שאחריו מוכפל. אם הוא מתחיל בשפתיים, בחלק האחורי של הפה או בגרון, ה-l נשאר.
אז תזמין il-burtuqaan בדוכן מיצים ברמאללה וה-l מחזיק, כי b היא אות ירח. אבל תאחל למישהו בבוקר, וכבר עשית את ההידמות בלי לחשוב על זה. זאת כל המטרה. תשמע את זה מספיק פעמים והפה שלך יעשה את ההחלפה לבד, כמו שהוא עושה אצל כל ילד שגדל כשהוא אומר ish-shams ואף פעם לא מדמיין l חסר.