תגיד למישהו ברמאללה והוא יחזיר לך את זה מיד. תגיד את זה עם h רכה במקום ה-7, ועדיין יבינו אותך. אבל המבטא שלך מסגיר את עצמו בהברה האחת הזאת.
בערבית פלסטינית יש שני צלילים שלאנגלית פשוט אין. אנחנו כותבים אותם במספרים, 3 ו-7, כי שום אות לטינית לא מתקרבת אליהם. שניהם יושבים עמוק בגרון, ומתחילים עושים איתם אחד משני דברים: מדלגים עליהם, או מטביעים אותם מתחת ל-h רגילה. תלמד להפיק אותם, וחלק גדול מהמבטא שלך יסתדר מעצמו. ניקח אותם אחד אחד.
למה מספרים ולא אותיות
כל שיטת הכתיב של Tfaddalu נשענת על אותיות אנגליות פשוטות, עם שני יוצאים מן הכלל. לאות ع אין מקבילה באנגלית, והיא במקרה נראית כמו 3 הפוכה, אז היא הפכה ל-3. עם האות ح זה אותו סיפור, ו-7 היא הצורה הכי קרובה שיש. האותיות הגדולות S, D, T, Z כבר היו תפוסות על ידי העיצורים הנחציים, אז שני צלילי הגרון קיבלו את הסימנים היחידים שנשארו ושאף אחד לא יבלבל עם אות: ספרות.
דבר אחד כדאי להבהיר כבר עכשיו. ה-3 היא לא הגרש. הגרש ' הוא עצירה סדקית, העצירה הקטנה שיש ב-"uh-oh" באנגלית. ה-3 היא צליל גרון מלא, שמפיקים כשהקול פועל. צליל אחר, סימן אחר, אל תערבב ביניהם.
7: לחיצה צרה, גבוה בגרון
7 היא ح, ומבין השתיים קל יותר להתקרב אליה. תנשוף על חלון קר כדי שיתכסה באדים. ה-h הפתוחה והנשופה הזאת היא נקודת ההתחלה שלך. עכשיו תעשה את זה שוב, אבל תכווץ את החלק העליון של הגרון כך שהאוויר יצטרך להידחק דרך פתח צר. זה יוצא צרוד, כמעט לחישה. הצרות הזאת היא כל הצליל.
שים לב: זו לא ה-ח שרוב הישראלים אומרים. ה-ח הישראלית היא הצליל שאנחנו כותבים kh. דווקא ה-ח בהגייה המזרחית והתימנית המסורתית קרובה ל-7. אם אתה מכיר אותה, יש לך נקודת התחלה.
הצליל אטום, כלומר מיתרי הקול לא מזמזמים. רק אוויר דחוס. תקשיב לו בתחילת המילה, באמצע ובסוף:
- : חלב
- : שלום
- : החשבון
- : לאהוב
- : בוקר
המילה האחרונה נגמרת ב-7, ובדיוק שם דוברי אנגלית נחלשים ומאבדים אותה. תגיד לאט ותדחוף את הנשיפה האחרונה דרך הלחיצה. (ה-u הקטנה לפני ה-7 היא תנועת עזר שהערבית הפלסטינית מכניסה כדי לפרק את צירוף העיצורים, עוד על זה בלמה אומרים Subu7.)
3: תפיסה עמוקה יותר, מלמטה
3 היא ع, וזו שגורמת לאנשים להרים ידיים. היא יושבת נמוך יותר בגרון מ-7, והיא קולית, כלומר מיתרי הקול עובדים כל הזמן.
גם כאן, רוב הישראלים לא הוגים ע בכלל, או שהם אומרים אותה כמו א. ה-ע המזרחית והתימנית המסורתית היא הצליל הערבי הזה ממש. אם אין לך אותה באוזן, הנה דרך להיכנס.
תתחיל שיעול קל, או את ההתחלה של בליעה, ותקפא בדיוק ברגע שהגרון מתכווץ. עכשיו תמשיך להוציא קול דרך הלחיצה הזאת במקום לשחרר אותה. התנועה המתוחה, קצת חנוקה, הזאת היא 3. זה מרגיש כמו לדבר בזמן שמישהו לוחץ לך בעדינות על קנה הנשימה. לא נוח בהתחלה. זה נורמלי.
- : יש לי
- : שעה, שעון
- : ארבע
- : רחוב
- : על לא דבר
את ה-3 תפגוש כל הזמן בעשרת המספרים הראשונים: (ארבע), (שבע), (תשע). שלושה מתוך העשרה תלויים בה.
מלכודת ה-h, ואיך להבדיל ביניהם
תניח כף יד שטוחה על הגרון ותגיד "אההה". מרגיש את הזמזום? זה הקול. עכשיו תגיד את שני הצלילים אחד אחרי השני.
| צליל | קולי? | בדיקה מהירה |
|---|---|---|
7 | לא | רק נשיפה, בלי זמזום מתחת ליד |
3 | כן | הגרון מזמזם כל הזמן |
המלכודת שכמעט כל מי שלא גדל על הצלילים האלה נופל בה: להפוך את ה-7 ל-h רכה ולהשמיט את ה-3 לגמרי (או לשים במקומה עצירה סדקית). ככה יוצא "marhaba", ו- יוצא "indi". את שניהם מבינים, ושניהם נשמעים זרים מיד.
התיקון לא עדין. תגזים. תן ל-7 לחרחר חזק יותר ממה שנראה לך מנומס, ותן ל-3 להימתח יותר ממה שנוח לך. מתחילים תמיד מחטיאים מלמטה, אז כשמכוונים חזק מדי נוחתים בערך במקום.
תוריד את הצליל, תשנה את המילה
אלה לא קישוטים שאפשר לגלח. הם נושאים משמעות, וההוכחה הכי ברורה היא זוג מילים קטנות שההבדל היחיד ביניהן הוא צליל הגרון:
- : אף אחד
- : חוץ מ-
אז ija זה "אף אחד לא בא", ו-kullhum ijo waa7ad זה "כולם באו חוץ מאחד". אותן תנועות, אותו קצב. מחליפים את ה-7 ב-3, ו"אף אחד" הופך ל"חוץ מ-".
גם כשאין מילה תאומה שמחכה לתפוס אותך, השמטת הצליל פשוט משאירה חור. בלי ה-3 שלה היא "saaa", שזה כלום. (הגיל שלי, החיים שלי) בלי ה-3 אפילו לא מתחילה. צליל הגרון הוא מה שמחזיק את המילה.
אז תישען עליהם. אם הגרון קצת כואב לך אחרי הסבב הראשון של ו-, אתה עושה את זה נכון.