אתה בבית קפה ברמאללה והבחור מאחורי הדלפק מחכה. אתה מצביע ואומר biddi qahwe. זהו. הרגע ביקשת משהו בערבית, ולא היה פועל בשום מקום במשפט.
כי בערבית הפלסטינית אין פועל "לרצות". מה שיש בה זו מילה קטנטנה, bidd, וסט סיומות שאולי אתה כבר מכיר.
אין פועל ל"רוצה"
בעברית "לרצות" הוא פועל. מטים אותו: אני רוצה, הוא רוצה, היא רצתה. הערבית הפלסטינית מדלגת על כל זה. היא לוקחת את bidd ומדביקה לו מאחור סיומת גוף, אותם זנבות קטנים שאומרים שלי, שלך, שלו על שם עצם.
אז זה מילולית משהו כמו "הרצון שלי", והוא עושה את העבודה של "אני רוצה". מחליפים את הסיומת ועברת לגוף אחר. הערבית הספרותית הייתה הולכת פה על פועל אמיתי, ureedu. הפלסטינית פשוט תולה סיומת על bidd (עוד מקום שבו שתי הערביות נפרדות, ראה ערבית פלסטינית מול ערבית ספרותית).
הסיומות שאתה כבר מכיר
הנה למה הסט הזה בא בזול. הסיומות על bidd הן בדיוק אותן סיומות ששמים על שם עצם כדי להראות שייכות, ועל 3ind כדי להגיד שיש לך משהו.
| סיומת | "...בית" | "...יש" | "...רוצה" |
|---|---|---|---|
-i (שלי / אני) | beeti | ||
-o (שלו / הוא) | beeto | biddo | |
-ha (שלה / היא) | beetha | bidha |
אם אתה יודע להגיד beeti (הבית שלי) ו-3indi (יש לי), אז biddi בחינם. אותה -i. אותה -o ל"שלו". אותה -ha ל"שלה".
קמט קטן שכדאי לשים אליו לב: biddi, biddak ו-biddo שומרים על d כפולה, אבל ברגע שהסיומת מתחילה בעיצור, הצירוף מתרכך ומפילים אחת. אז זה bidha (היא רוצה), לא biddha, ו-bidna (אנחנו רוצים), לא biddna. הפה עושה את זה לבד.
כל הסט
| גוף | "רוצה" |
|---|---|
| אני | |
| אתה | biddak |
| את | biddik |
| הוא | biddo |
| היא | bidha |
| אנחנו | bidna |
| אתם | bidkum |
| הם | bidhum |
שמונה צורות, תבנית אחת. תתרגל אותן בקול כגוש אחד והן נדבקות מהר יותר ממה שנדמה לך.
לרצות משהו
שמים שם עצם ישר אחרי bidd וביקשת אותו. בלי פועל, בלי שום דבר באמצע.
- biddi qahwe: אני רוצה קפה
- biddi mayy: אני רוצה מים
- biddo shaay: הוא רוצה תה
כדי להפוך כל אחד מאלה לשאלה, לא משנים אף מילה. פשוט מרימים את הקול בסוף. biddak ishi? זה "אתה רוצה משהו?". אותן מילים כמו במשפט החיווי, השאלה גרה כולה בטון.
לרצות לעשות משהו
כדי להגיד מה אתה רוצה לעשות, שמים פועל חשוף אחרי bidd. חשוף כלומר בלי b- בהתחלה, הצורה הפשוטה של "שאלך".
- biddi aroo7: אני רוצה ללכת
- biddo iroo7: הוא רוצה ללכת
- bidna niroo7: אנחנו רוצים ללכת
שים לב שגם הפועל נושא סימן גוף משלו. biddi כבר אומר "אני", ו-aroo7 (הצורה עם a-) אומר "אני" שוב. הם חייבים להתאים. biddo הולך עם iroo7, bidna עם niroo7. שני חלקי הביטוי מצביעים על אותו גוף, פעם מ-bidd ופעם מהפועל.
כשאתה לא רוצה
השלילה של bidd עובדת כמו השלילה של כל פועל. עוטפים אותו ב-ma...sh.
- : אני לא רוצה
- ma biddoosh: הוא לא רוצה
אז כשמלצר שואל biddak ishi taani? אתה יכול לדחות את זה בנימוס עם ma biddeesh, shukran.
biddi זה גם "עומד ל-"
והנה הבונוס. אותו bidd עושה עבודה כפולה כעתיד רך. לפי ההקשר, biddo iroo7 זה או "הוא רוצה ללכת" או "הוא עומד ללכת". bidna niroo7 מכסה גם "אנחנו רוצים לצאת" וגם "אנחנו עומדים לצאת".
בדרך כלל המצב אומר לך איזה מהם. מי שתופס את המפתחות ואומר biddi aroo7 לא מדווח על רגש. הוא כבר באמצע הדרך לדלת.