תצביע על בית ברמאללה ותגיד haada beet. זהו. אמרת משפט שלם: "זה בית". אמרת זה, אמרת בית, ועצרת.
באנגלית אי אפשר לעצור שם. "This house" פשוט נשאר תלוי באוויר. צריך is כדי לסגור אותו, והאנגלית נשענת על המילה הקטנה הזאת כל הזמן. לפלסטינית אין אותה, ובזה היא בדיוק כמו העברית. בהווה אין שום מילה ל-"is" או "are". אם התרגלת לחפש אותה מספרי לימוד באנגלית, תפסיק, והמשפטים שלך יתקצרו.
פשוט מניחים את שתי המילים
כל הטריק הוא להניח שני חלקים אחד ליד השני ולהגיד שזה גמור. כינוי גוף ושם תואר:
- ana ta3baan: אני עייף
- ana mabsooT: אני שמח
כינוי גוף ושם עצם:
- inte mudeer: אתה המנהל
- huwwe hown: הוא פה
שם עצם ואחריו שם תואר:
- il-beet kbeer: הבית גדול
- il-bint shaaTra: הילדה חכמה
ומילת הצבעה עם שם עצם:
- haada beet: זה בית
- haay sayyaara: זאת מכונית
כל אחד מאלה הוא משפט גמור. אין דבק באמצע, אין שום דבר שעומד במקום "is".
מילה במילה, זה נשמע כמו עברית
תשים את הפלסטינית מול תרגום מילולי לעברית, ותראה שלא חסר כלום.
| מה שאתה מתכוון | פלסטינית | מילה במילה |
|---|---|---|
| אני עייף | ana ta3baan | אני עייף |
| הבית גדול | il-beet kbeer | ה-בית גדול |
| אתה המנהל | inte mudeer | אתה מנהל |
| זאת מכונית | haay sayyaara | זאת מכונית |
מי שמגיע מאנגלית מרגיש שזה לא בסדר בערך שבוע, והמוח שלו ממשיך לחכות לפועל שלא מגיע. לדובר עברית המבנה הזה מוכר מהיום הראשון, אז תוך כמה ימים תגיד ana ta3baan בלי לחשוב בכלל.
ו-"is" היא לא המילה היחידה שהפלסטינית מסתדרת בלעדיה. אין גם פועל "to have" (בעברית אומרים "יש לי") ואין פועל "לרצות". אומרים בשביל "אני רוצה", כשתולים סיומת על bidd, ויש לזה מדריך משלו. החור של "is" הוא פשוט הראשון שתיתקל בו.
להגיד שזה לא: mish
כדי להפוך כל אחד מהמשפטים האלה לשלילה, לא מחפשים פועל לבטל. שמים ממש לפני החלק שאתה שולל.
- ana mish ta3baan: אני לא עייף
- haada mish beeti: זה לא הבית שלי
- huwwe mish mabsooT: הוא לא שמח
- mish hown: לא פה
mish עושה את כל מה ש-"is not" עושה באנגלית. הוא בא לפני שמות תואר, שמות עצם, מילות מקום, כל דבר שאתה אומר עליו שהוא לא נכון.
מלכודת אחת. mish הוא רק למשפטים האלה, בלי פועל. ברגע שמופיע פועל אמיתי (הוא לא הלך, אני לא רוצה), תבנית אחרת נכנסת לפעולה והפועל נעטף ב-ma...sh. הצד הזה של השלילה נמצא בערבית פלסטינית מול ספרותית. בינתיים, אם אין פועל באופק, תשתמש ב-mish.
העבר מחזיר את הפועל: kaan
כל מה שלמעלה הוא הווה. עוברים לעבר, והפועל חוזר פנימה. קוראים לו , "היה" ו"היו".
לוקחים את המשפט בלי הפועל ומכניסים לתוכו kaan עם הסיומת הנכונה:
- ana ta3baan (אני עייף) הופך ל-kunt ta3baan (הייתי עייף)
- il-beet kbeer הופך ל-il-beet kaan kbeer (הבית היה גדול)
הנה מי זה מי:
| מי | היה / היו |
|---|---|
| אני הייתי | |
| הוא היה | |
| היא הייתה | kaanat |
| הם היו | kaanu |
אז "היא הייתה חולה" זה kaanat mareeDa, ו"הם היו פה" זה kaanu hown. המקום הריק שהיה שם בהווה מתמלא ב-kaan ברגע שמדברים על אתמול. גם זה כמו בעברית.
שואלים בהרמת הקול
כשאין פועל להפוך, יוצא מזה משהו נחמד. כדי להפוך קביעה לשאלת כן/לא, אומרים את אותו משפט ומרימים את הקול בסוף.
- haada beetak: "זה הבית שלך" או "זה הבית שלך?"
- inte saaken hown: "אתה גר פה" או "אתה גר פה?"
אותן מילים בכל פעם. השאלה כולה במנגינה, בדיוק כמו בעברית. אין "do you", אין "are you", לא מזיזים את המשפט. אומרים את שתי המילים, נותנים לסוף לעלות למעלה, וקביעה הופכת לשאלה.