שנה של ערבית ספרותית תעביר אותך דרך כותרת בעיתון. ואז אתה עומד ליד דוכן ירקות ברמאללה, ה-khuDarji מטה את העגבניות שלך על המשקל ושואל keelo willa nuSS?, והשנה הזאת לא עושה בשבילך כלום.
כל מתחיל מקבל את אותה עצה. קודם ספרותית, אחר כך ניב. אוניברסיטאות עובדות ככה, רוב האפליקציות עובדות ככה, וכל שרשור בפורום מגיע לזה תוך ארבע תגובות. אצל רוב האנשים הסדר הזה הפוך, והנה למה.
הערבית שאף אחד לא גדל עליה
לאף ילד ערבי אין ערבית ספרותית כשפת אם. אף אחד, בשום מקום, אף פעם.
ילד בחברון מדבר שש שנים פלסטינית עם אמא שלו, עם בני הדודים ועם האיש במכולת בפינה. ואז הוא נכנס ל- ופוגש את il-fuS7a בפעם הראשונה: מתוך ספר, מ-, עם שיעורי בית. היא מקצוע בבית הספר לפני שהיא שפה. לילדים ערבים היא קשה, כמו שצ'וסר קשה לילדים דוברי אנגלית.
אף אחד לא רב עם אח שלו ב-fuS7a. אף אחד לא מזמין בה אינסטלטור.
אז הספרותית היא ערבית שנייה לכל בן אדם שיש לו אותה, נלמדת מאוחר ומשמשת לדפוס ולדיבור רשמי. ה-lahje היא זו שקולטים בבית, בחינם, שנים לפני שמישהו פותח ספר לימוד. כשלומדים פלסטינית קודם, הולכים באותה דרך כמו כל מי שכבר מדבר אותה.
התיאוריה שמאחורי העצה הרגילה
העצה מגיעה ארוזה עם סיפור. הספרותית היא הערבית האמיתית, הניבים הם מה שנשאר אחרי שהיא נשחקה, אז תלמד את הצורה הטהורה והשחוקות כבר יסתדרו לבד.
הסיפור הזה טועה פעמיים.
טועה בהיסטוריה. הפלסטינית לא התפוררה מהערבית שבספר הלימוד שלך. שתיהן ירדו מערבית עתיקה יותר, כל אחת בקו משלה, אחת נשמרה ותוקננה בכתב, והשנייה דוברה כל יום על ידי אנשים שהיו חופשיים לשנות אותה. ל-7aki שאתה שומע במונית בשכם יש כללים, והם נוקשים. תשתמש בתחילית פועל לא נכונה, וילד בן תשע יתקן אותך.
טועה בתחזית. אם הספרותית באמת הייתה היסוד, שנים עשר חודשים שלה היו פותחים לך שיחה רגילה. זה לא מתקרב לזה. המילים שמשפט פלסטיני נשען עליהן הכי חזק הן מילים אחרות, הפעלים נושאים סימנים אחרים, והשלילה עובדת בשיטה אחרת לגמרי. ערבית פלסטינית מול ערבית ספרותית מפרט את הפיצול הזה. העמוד הזה עוסק רק בסדר.
חלק אחד מהטענה נכון ושווה להחזיק בו. לשתיהן יש שלד משותף של שורשים, אז kilme שלמדת באחת בדרך כלל מחכה לה קרובת משפחה בשנייה. (למד) ו- (בית ספר) הם אותם שלושה עיצורים שעושים שתי עבודות, והספרותית עושה את אותו טריק עם אותו שורש. אבל ההעברה הזאת עובדת בשני הכיוונים. היא אומרת ששתי הערביות עוזרות זו לזו. היא לא אומרת כלום על איזו באה קודם.
שנה של כל אחת, זו לצד זו
נגיד שעה ברוב הימים, במשך שנים עשר חודשים. הנה בערך לאן כל דרך מביאה אותך.
| אחרי שנים עשר חודשים | ספרותית קודם | פלסטינית קודם |
|---|---|---|
| לקרוא כותרת ב- | בנוחות | תבין את העיקר, לפעמים |
| לעקוב אחרי il-'akhbaar של הערב | ברובן | בחלקים |
| לבקש ממוכר קילו של משהו | לאט, והוא ישים לב | בקלות |
| להבין מה הוא עונה | לעיתים רחוקות | בדרך כלל |
| להגיד לנהג servees איפה אתה יורד | לא | כן |
| לענות לטלפון מבעל הדירה | לא | כן |
| לשבת לארוחת ערב עם משפחה | לא | כן, ובתשע תהיה גמור |
| לראות musalsal פלסטינית | מילה פה ושם | את רובה |
| לכתוב מכתב רשמי | כן | לא |
| לקרוא שלט רחוב | כן | רק אם למדת את האלפבית בצד |
שנת הניב נותנת לך משפטים כאלה:
- mish faahem: אני לא עוקב
- ana mitakhkher shwayy: אני קצת מאחר
- il-mayy baarde: המים קרים (בעל הדירה, שיחה שנייה השבוע)
- il-muftaa7 mish ma3i: המפתח לא עליי
- il-jaar 3azamna 3ala l-3asha: השכן הזמין אותנו לארוחת ערב
אף אחד מהם לא מרשים. ביחד הם חיים שלמים. שנת הספרותית מציעה את העסקה ההפוכה: עמוד שאתה יכול לקרוא ופה שלא נפתח.
מתי ספרותית באמת צריכה לבוא קודם
אם הערבית שלך הולכת לקרות על נייר או על מסך, תתחיל בספרותית ואל תיתן לאף אחד לשכנע אותך אחרת. זה מכסה יותר שטח ממה שנשמע:
- לקרוא כל דבר שיצא לאור. רומנים, שירה, כל מה שעל המדף מאחוריהם. ערבית כתובה היא fuS7a, ושום ניב לא מחליף אותה.
- עיתונות בשני הכיוונים, לקרוא jareede או לכתוב לאחת.
- עבודה אקדמית. המקורות כתובים בספרותית, ו-mu7aaDara ב-jaam3a נשענת עליה מאוד.
- לימוד דת. il-qur'aan הוא ערבית קלאסית, והפרשנות סביבו צפופה עוד יותר. קורס ניב לא יביא אותך לשם.
- תרגום וניירת רשמית. כל mustanad עם חותמת, וכל עבודה שבה אתה לפרנסתך.
- עבודה בכתב שחוצה את העולם הערבי. מייל שנשלח מרבאט ונקרא בבגדד כתוב בספרותית, כי אף ניב מדובר לא מגיע כל כך רחוק.
וגם אז, תיתקע בפעם הראשונה שתצטרך לשאול ספרנית בעמאן איפה חדר הקריאה.
כמה עולה הדרך של ניב קודם
היא לא בחינם, וכדאי שתשמע את החשבון לפני שאתה בוחר.
- הכתב. אם לומדים מהאוזן ומתעתיק, תדבר חודשים לפני שתוכל לקרוא את שלט הרחוב שלך. לחזור לאלפבית זה כמה שבועות של עבודה אמיתית, לא שנה, אבל זו עבודה שדחית, והיא עדיין מחכה לך.
- פחות חומר. לכל ניב יש פחות קורסים והרבה פחות מבנה מאשר לספרותית.
- דקדוק חדש בהמשך. סיומות יחסה, הזוגי, כללי ההתאמה ואוצר המילים של כתיבה רשמית, כולם מחכים לך כשתעבור.
שום דבר מזה לא מבוזבז, בכל זאת. כשמגיעים לספרותית אחרי שנה של פלסטינית, כבר שומעים את ה-, השורשים כבר אצלך, ומה שנשאר זה בעיקר סיומות ומשלב. אם הולכים בכיוון ההפוך, נוחתים ברמאללה עם מלאי של מילים ובלי אוזן. זה התיקון הקשה יותר, וראיתי אנשים משקיעים בו שנתיים.
הסדר שאני הייתי בוחר
- ניב מדובר אחד, שנבחר לפי לאן אתה נוסע או למי אתה קרוב משפחה. תתחיל מהצלילים שאין באנגלית,
3ו-7(אתkhכבר יש לך מהעברית), ואחר כך כמה מאות המילים שנושאות שיחה אמיתית. - האלפבית, ברגע שאתה כבר יכול להגיד משהו. אותיות קלות יותר כשהמילים כבר בפה שלך.
- ספרותית, כשמופיעה סיבה אמיתית. אצל הרבה אנשים היא אף פעם לא מופיעה, ולעצור שם זה מקום לגיטימי לעצור.
בשלב הראשון נמצאת כל ההחלטה, וזו השאלה שמתחת לבחירת אפליקציה לערבית לבנטינית מדוברת: האם הקורס מתרגל ערבית כתובה וקורא לזה ערבית, או שהוא מלמד את מה שאנשים אומרים בחדר? למבט קרוב יותר על השלב הראשון, איך לדבר ערבית צעד אחר צעד פורש את הסדר.
קודם תלמד לענות ל-khuDarji. העיתון יחכה גם בשנה הבאה.