פקידת הקבלה במרפאה ברמאללה אומרת לך לחזור ביום רביעי. המילה שהיא משתמשת בה היא . אתה מהנהן, ושנייה אחר כך זה נופל לך: arba3a. זה ארבע. היא רוצה שתחזור ביום הרביעי.
זה כל הסוד של השבוע בערבית פלסטינית. חמישה משבעת הימים הם פשוט מספרים עם כובע. אם אתה כבר יודע לספור מאחת עד עשר, עשית את רוב הדרך עוד לפני שהתחלת. (המספרים, אם צריך אותם קודם.)
אז אין מולך שבע מילים אקראיות. לומדים שתיים, ואת השאר אתה כבר יודע.
השבוע מתחיל ביום ראשון
הרבה לומדים מתבלבלים מזה ביום הראשון, אבל לך זה יהיה מוכר: השבוע כאן נפתח ביום ראשון, כמו בישראל. יום ראשון הוא היום הראשון. משם זה מטפס, מספר אחד בכל יום, עד שמגיעים לחמש ביום חמישי. ואז הספירה נגמרת, ולשני הימים האחרונים יש שמות משלהם.
בגלל זה כל העניין, שבעת הימים של , עולה לך כל כך מעט לשנן.
שבעת הימים
| יום | בפלסטינית | המספר שמאחוריו |
|---|---|---|
| ראשון | (אחת) | |
| שני | (שתיים) | |
| שלישי | (שלוש) | |
| רביעי | (ארבע) | |
| חמישי | (חמש) | |
| שישי | ההתכנסות | |
| שבת | יום המנוחה |
יום ראשון, il-7add, בא ממילה ישנה ל"אחת", קרובה של waa7ad. השאר מילוליים כמעט עד הסוף. יום שני הוא "השניים", יום שלישי "השלושה", וכך הלאה עד חמישי. בשלישי וברביעי המספר נשאר כמעט שלם (it-talaata, il-arba3a). חמישי מותח אותו קצת: חמש בספירה זה khamse, אבל היום הוא il-khamees, עם ee ארוך. מספיק קרוב כדי שלא תתבלבל אף פעם.
שני הימים עם שם משלהם
שישי ושבת יוצאים מהספירה, ולכל אחד יש סיבה.
il-jum3a (שישי) בנוי על השורש של התכנסות. זה היום של תפילת הציבור הגדולה, כשה- (המסגד, אותו שורש, המקום שבו אנשים מתכנסים) מתמלא. אז יום שישי הוא, מילה במילה, "ההתכנסות".
is-sabt (שבת) הוא יום המנוחה. זו אותה מילה עתיקה שעומדת מאחורי ה"שבת" העברית, ואין לה שום קשר למספרים.
והנה המלכודת ששווה לסמן. is-sabt נשמע קצת כמו (שבע), אבל אלה מילים שונות משורשים שונים, ושבת היא לא "היום השביעי". גם שישי הוא לא "היום השישי". לא תשמע אף פעם (שש) או sab3a בתפקיד של יום. הספירה נגמרת בחמש, ומשם השמות לוקחים פיקוד.
איך אומרים "ביום שני"
כדי לקבוע משהו ליום מסוים, שמים (יום) לפני שם היום. זהו. אין מילה נפרדת ל"ב-".
- : ביום שני
- : ביום חמישי
- : ביום שישי
תבנה מזה משפט שלם, ועדיין אין מילה ל"הוא/הינו" שצריך לדאוג לה. il-maw3ad yowm it-tneen פירושו "התור ביום שני". שלוש מילים, ואף אחת מהן לא "הוא" ולא "ב-". פשוט שמים אותן אחת ליד השנייה וגמרת.
ה-l שנעלמת
תשים לב שה"ה-" בהתחלה לא תמיד il-. יום שני הוא it-tneen, לא il-tneen. שבת היא is-sabt. ה-l נשענת על האות הבאה ומכפילה אותה, במקום שיבטאו אותה.
זה כלל אותיות השמש, והימים הם מקום נקי לשמוע אותו בפעולה. ה-t של שני ושלישי וה-s של שבת מושכות פנימה את ה-l: תגיד ו- ותרגיש איך היא נעלמת. ראשון, רביעי, חמישי ושישי שומרים על ה-l נקייה, כי 7, תנועה, kh ו-j לא בולעים אותה.
הקצב של השבוע
בגלל שהשבוע נפתח ביום ראשון, il-7add נושא את התחושה של תחילת שבוע, כמו יום ראשון בבוקר אצלנו. והיום שבו הכול מאט הוא שישי. il-jum3a הוא יום החופש של רוב האנשים, יום התפילה, כשחנויות מורידות תריסים לזמן מה סביב הצהריים.
אז אם אתה צריך משרד ממשלתי, בנק או חותמת ממישהו שיושב מאחורי שולחן, אל תבחר ב-yowm il-jum3a.