אתה עומד מול דלפק ממתקים בשכם, ובוויטרינה יש עשרים מגשים. אתה יודע את השם של בדיוק אחד מהם. האיש מאחורי הדלפק מחכה עם המלקחיים ביד. החדשות הטובות: את תשעה-עשר השמות האחרים אתה לא צריך. אתה צריך תנועה אחת. מצביעים ואומרים .
זה "אני רוצה את זה". זה עובד בכל דלפק, בכל דוכן בשוק ובכל ויטרינה של מאפייה בארץ, ואפשר להשתמש בזה כבר היום אחר הצהריים.
הבקשה החשופה: biddi haada
זה "אני רוצה", המילה לכל מטרה כשמבקשים משהו בפלסטינית. (אין פה בעצם פועל "לרצות". המדריך ל-biddi מראה איך היא משתנה בשביל הוא, היא ואתה.) בשביל להצביע צריך רק את הצורה של "אני".
זה "את זה". מדביקים את שתיהן ויש לך בקשה גמורה:
- : אני רוצה את זה
לא צריך שום ערבית נוספת. אפילו עם אוצר מילים ריק לגמרי תצא עם מה שבאת לקנות, כל עוד אתה יכול להצביע עליו.
haada או haay?
יש פה פיצול קטן. haada הוא ה"זה" בזכר, ו- הוא ה"זאת" בנקבה. בפלסטינית לכל חפץ יש מין, אז הדבר שהאצבע שלך מכוונת אליו הוא או דבר של haada או דבר של haay.
- : אני רוצה את זה (פריט בזכר)
- : אני רוצה את זאת (פריט בנקבה)
ועכשיו החלק הכנה. אתה מצביע בדיוק כי אתה לא יודע את המילה, כלומר גם את המין שלה אתה לא יודע. אז מה לבחור? ברירת המחדל היא haada. אף אחד לא יתקן תייר בגלל זה, ותמיד יבינו אותך.
אבל הרבה פריטים בודדים בשוק יוצאים בנקבה, כי הצורה של "אחד מהם" נגמרת כל כך הרבה פעמים ב--a או ב--e: תפוח אחד זה , פרוסה אחת זה , כדור אחד זה . (סיומת היחידה -a הזאת היא כל הסיפור מאחורי שמות הקיבוץ בשוק.) אם אתה מצביע על דבר קטן אחד, haay הוא הרבה פעמים הבחירה הנכונה.
| אתה מצביע על | הוא | אתה אומר |
|---|---|---|
| שקית של משהו () | זכר | |
| פרוסה () | נקבה | |
| קופסת שימורים () | נקבה | |
| כוס () | נקבה | |
| תפוח () | נקבה |
כל מילות ההצבעה, כולל לקבוצה שלמה, נמצאות במדריך על זה, ההוא ואלה.
law-sama7t הופך את זה למנומס
biddi haada לבד ברור, אבל הוא נשמע קצת חשוף, כמו לתקוע אצבע ולנהום "זה". אז מרככים. מוסיפים והבקשה נהיית אדיבה:
- , : אפשר את זה, בבקשה
law-sama7t זה מילולית "אם תרשה", והוא עושה עבודה כפולה: זה גם ה"סליחה" שבה מושכים את תשומת הלב של מוכר עסוק מלכתחילה. לאישה אומרים law-sama7ti.
עושה את אותה עבודה, קרוב יותר ל"בבקשה" פשוט. לאישה, min faDlik. שניהם בסדר. תבחר את זה שנתקע לך בראש ותלך איתו.
הפינג-פונג ליד הדלפק
מוכר טוב בודק לפני שהוא שם לך. הוא יצביע בעצמו על המגש וישאל haada? ("את זה?"). עכשיו רק מאשרים או מכוונים:
- , : כן, את זה
- , : לא, את ההיא (הדבר בנקבה שלידו)
- , : לא, את זה (ומצביעים שוב)
aa זה ה"כן" הרגוע של היומיום. la' זה "לא". זאת כל הלולאה: הוא מצביע, אתה עונה aa או la' ומצביע מחדש, וככה עד שהוא מחזיק את הדבר הנכון. לא היית צריך את השם שלו אפילו פעם אחת.
כשהוא מגיש לך, הוא כנראה יגיד (הנה, בבקשה), המילה מהמדריך על tfaDDal. התשובה שלך היא .
שניים ביחד: haada w-haay
רוצה יותר מדבר אחד? מחברים עם w- ("ו"):
- : את זה ואת זאת
שמים biddi לפני וזאת הזמנה שלמה: biddi haada w-haay. ממשיכים להצביע ולהוסיף w-, ובונים את כל ההזמנה הצבעה אחרי הצבעה: haada, w-haay, w-haada kamaan. למגש שלם של דברים זהים אפשר גם hadowl ("אלה") בתנועה אחת, אבל שיטת ההצבעה וההוספה ברורה יותר כשהמוכר צריך לדעת בדיוק לאילו מגשים התכוונת.
הכול ביחד
כל השיחה ליד דלפק כנאפה, מההתחלה עד הסוף:
- אתה: , . (מצביע)
- המוכר: ? (מצביע בחזרה)
- אתה: , . (מצביע על המגש הבא)
- המוכר: . ? (קילו שלם?)
- אתה: , law-sama7t. (חצי קילו)
- המוכר: .
- אתה: . ? (כמה זה?)
המילה האחרונה, qaddeesh, היא המקום שבו מתחילה השיחה על המחיר, והמדריך לשאלות על מחירים ממשיך משם. את כל מה שלפניה אפשר לעשות עם שתי מילות הצבעה ואצבע אחת.