אתה דופק בדלת בשכם. היא נפתחת, ועוד לפני שהספקת להגיד מילה, מי שבפנים אומר tfaDDal וזז אחורה כדי שתעבור. אתה בפנים. עוד לא שאלו אותך אפילו מי אתה.
המילה האחת הזאת עשתה את כל קבלת הפנים.
מילה אחת, ערימה של תפקידים
היא האולר השוויצרי של הנימוס הפלסטיני. אין לה תרגום נקי לעברית. הכי קרוב זה "בבקשה", אבל בעברית את העבודה הזאת מחלקים בין חצי תריסר ביטויים. tfaDDal יכולה להיות תיכנס, שב, תתכבד, הנה קח, קדימה, אחריך. כל פעם אותה מילה.
מגישים למישהו כוס תה: tfaDDal. מחזיקים את הדלת: tfaDDal. מציעים את החתיכה האחרונה של knafeh: tfaDDal. הבנת את הרעיון.
היא מנומסת, חמה ואוטומטית לגמרי אצל דוברים ילידיים. הם שולפים אותה כמו שאנחנו אומרים "בבקשה" או "הנה" בלי לחשוב.
tfaDDal, tfaDDali, tfaDDalu
המילה מתכופפת לפי מי שאתה מדבר איתו, כמו כל ציווי. שלוש צורות:
- : לגבר
- : לאישה
- tfaDDalu: לקבוצה
אז לאישה שעומדת בדלת שלך תגיד tfaDDali, ולמכונית שלמה של אנשים שאתה מנפנף להם להיכנס תגיד tfaDDalu. ה--i היא הנקבה, ה--u היא הרבים, אותן סיומות שתראה בכל ציווי אחר בניב.
צליל אחד שצריך לדייק: ה-D הזאת היא ה-d הנחצית, נאמרת כבדה ונמוכה בפה, הרבה יותר עמוקה מה-ד העברית. תישען עליה.
לקרוא את הרגע
על הנייר המשמעות של המילה לא משתנה אף פעם, אז את המשמעות קוראים מהסיטואציה. תנועת היד, המגש, הדלת הפתוחה, הם אלה שאומרים לך מה tfaDDal אומרת עכשיו.
| הרגע | מה tfaDDal עושה |
|---|---|
| אתה עומד בדלת | תיכנס |
| טופחים על המקום לידם | שב |
| מגש קפה נוחת על השולחן | תתכבד |
| שניכם מגיעים לפתח באותו רגע | אחריך |
| מושיטים לך את מפתחות הבית | הנה, קח |
| אתה שואל אם אפשר לקחת אחד | קדימה |
דוברים ילידיים לא עוברים על רשימה כזאת. הם שומעים tfaDDal והרגע משלים את השאר. גם אתה תגיע לשם, מהר יותר ממה שנדמה לך.
ahla u-sahla ושאר קבלת הפנים
tfaDDal כמעט אף פעם לא מגיעה לבד. היא מסתובבת עם חבורה קטנה של מילות קבלת פנים.
- : ברוך הבא (הגרסה החמה והמלאה)
- : "היי" או "ברוך הבא" מהיר יותר
- : תיכנס (הפועל עצמו של כניסה)
- : בוא הנה
- : יאללה, קדימה, בוא נזוז
זה רגיל שמארח עורם אותן אחת על השנייה. על הסף תשמע tfaDDal, foot, 'ahla u-sahla בנשימה אחת, בערך "בבקשה, תיכנס, ברוך הבא". בראש שלו זו תנועה אחת. דחיפה חמה פנימה דרך הדלת.
ta3aal זה ה"בוא הנה" הפשוט שקוראים לילד או לחבר מהצד השני של הרחוב. tfaDDal היא בת הדודה המנומסת שלו: אותו כיוון, יותר חן.
הכול בא מ"חסד"
הנה החלק היפה. tfaDDal בנויה על השורש f-D-l, שעוסק בחסד ובטובה. שם העצם הפשוט faDel פירושו חסד או טובה. אז כשמישהו אומר tfaDDal, הוא אומר בערך "עשה לי את הטובה".
אותו שורש מניע את ה"בבקשה" הכי נפוץ בניב: , מילולית "מחסדך". תמצא את ה-faDl שיושב באמצע של שתיהן.
ה"בבקשה" היומיומי השני הוא ("אם תרשה"), משורש אחר, אבל הוא עושה את אותה עבודת ריכוך. שום דבר מזה לא תמצא בטבלה בספר לימוד. זה חי באיך שאנשים באמת מדברים.
המהלך של המארח: 3azam Deef
לאירוח יש שני צדדים. tfaDDal זה מה שהמארח אומר ברגע עצמו. המהלך הגדול שמאחוריה הוא ההזמנה.
להזמין זה . האורח הוא (וכשיש יותר מאחד, Dyoof). ולמה מזמינים? כמעט תמיד לאוכל או לשתייה:
- : קפה
- : תה
- ghada: ארוחת צהריים (הארוחה הגדולה של אמצע היום)
- : ארוחת ערב
אז שכן ברמאללה יכול להגיד 3azamni 3a-l-ghada (הוא הזמין אותי לארוחת צהריים), ואתה, בתפקיד המארח, יכול להגיד a3zmak 3a-l-qahwe (אני רוצה להזמין אותך לקפה). ה-biddi הזה הוא ה"אני רוצה" היומיומי, והוא המנוע מאחורי חצי מהמשפטים שלך.
ברגע שה-Deef עובר את הדלת, הקפה מופיע מהר, ושוב יוצאת tfaDDal, הפעם מכוונת לכוס.
מה האורח עונה
לא צריך נאום. כל התפקיד של האורח הוא לקבל בחן.
כשמציעים לך את הקפה או את הכיסא עם tfaDDal, התשובה הפשוטה והנכונה היא , תודה. קח את הכוס. שב איפה שמראים לך.
יש ריקוד עדין שתשים לב אליו: המארח מתעקש, האורח מסרב פעם אחת, המארח מתעקש שוב, האורח נכנע. הסירוב הראשון הוא חלק מהקצב, אף אחד לא לוקח אותו ברצינות. אם אתה מתלבט, תקבל את הקפה. סירוב חד יכול להתקבל כקר, וכל העניין של tfaDDal הוא שאף אחד ליד השולחן הזה לא ירגיש זר.