תבקש לחם במאפייה בשכם. המילה היא khubez, והצליל הראשון, החריקה הקטנה לפני שאר המילה, הוא בדיוק ה-ח שלך מ"חלב". אותו סיפור עם ghada, ארוחת צהריים. שתי אותיות ערביות, خ ו-غ, שתיהן נבנות בחלק האחורי של הפה. לדוברי אנגלית אין להן מקבילה, ורוב הלומדים מדלגים עליהן או שמים במקומן משהו קרוב. לך, כדובר עברית, יש יתרון: את הראשונה אתה אומר כל יום, והשנייה קרובה ל-ר שרוב הישראלים אומרים. צריך רק לדעת לאן לכוון.
הן זוג מתואם
kh (خ) ו-gh (غ) יוצאות מאותה נקודה בדיוק, ממש בחלק האחורי של הפה, איפה שהוא נוטה לתוך הגרון. הדבר היחיד שמפריד ביניהן הוא הקול.
ב-kh מיתרי הקול נשארים שקטים. דוחפים אוויר דרך פתח צר, והוא דולף החוצה כחריקה יבשה, k שלוחש במקום להתפוצץ. ב-gh מדליקים את הקול, ואותה חריקה מתרככת לגרגור.
תנסה עם יד על הגרון. תגיד kh: שום דבר לא רוטט. תחליק ל-gh ותרגיש את הזמזום נכנס. זה אותו טריק של הדלקה וכיבוי שיש בעברית בין ס ל-ז. אותה צורת פה, קול כבוי או דולק.
דבר אחד כדאי לסדר מוקדם. שתי אלה יושבות גבוה יותר וקדימה יותר מצלילי הגרון העמוקים 7 ו-3 שמפחידים את כולם. kh ו-gh עדינות יותר, ועברית כבר נותנת לך לפחות אחת מהן.
kh: החריקה היבשה
את kh אתה כבר מכיר: זה ה-ח או ה-כ הרפה של "חלב", "ברוך" או "לכתוב", החריקה בסוף הפה. שים את הלשון איפה שהיא עומדת ב-k, ובמקום לתת לאוויר להתפרץ, תחזיק את הפתח פתוח קצת ותן לו לשרוק החוצה.
תפגוש את זה כל הזמן:
- : אח (וגם האנחה שיוצאת לך כשאתה דופק את הבוהן)
- khubez: לחם
- khaal: דוד, האח של אמא שלך
- : מטבח
- : זהו, נגמר, מספיק
הוא מופיע בתחילת מילה (khubez), קבור באמצע (maTbakh), ואתה אומר אותו כל בוקר ב-Sabaa7 il-. הוא גם יושב בתוך המילה ל"אחי", , שיש לה כמה מוזרויות ששווה להכיר.
gh: בן הדוד הקולי
עכשיו תדליק את הקול. ה-gh ב-ghada קרוב מאוד ל-ר שרוב הישראלים אומרים, ה-ר מהגרון של "רגע" או "ראש", וגם ל-r הצרפתית של "Paris". גרגור רך, כמו הצליל שיוצא כשאתה שוטף את הפה אצל רופא השיניים. תחשוב על זה כ-kh עם מנוע דולק.
- ghada: ארוחת צהריים
- shughul: עבודה (תנועת העזר נמצאת שם מסיבה)
- : יקר
- : אחר, עוד
- ghurfe: חדר
- maghreb: דמדומים, תחילת הערב
- : שפה
אם אתה מגלגל את ה-ר בקצה הלשון, ה-ר שלך לא תעזור כאן. במקרה כזה קח את ה-kh ותוסיף לה קול.
אל תיתן להן לקרוס
שתי מלכודות, אחת לכל צליל.
הראשונה היא להוריד את החריקה מ-kh ולנחות על k רגילה. תגיד ככה khaal (דוד), וזה יוצא "kaal", שזה כלום. כל המילה מתעקמת.
השנייה היא להקשיח את gh ל-g, ג רגילה, ואז ghada הופכת ל"gada". בערבית הספרותית אין g קשה בכלל. תשמע g מדוברים כפריים ובדואים, אבל זו הגרסה שלהם ל-q (ה-qaaf), ואין לה קשר ל-gh. תשלוף אותה כאן ותפסת צליל אחר לגמרי.
שני התיקונים הם אותו מהלך: תשאיר את האוויר זורם. k ו-g טורקות את זרם האוויר ומפוצצות אותו. kh ו-gh אף פעם לא נסגרות עד הסוף. תשאיר את הפתח פתוח ותן לזה לחרוק.
השוואה מהירה
| אות | כתיב | קול | הכי קרוב | מילה |
|---|---|---|---|---|
| خ | kh | כבוי | ח ב"חלב", כ ב"ברוך" | khubez |
| غ | gh | דולק | קרוב ל-ר הישראלית ב"רגע", ה-r הצרפתית ב"Paris" | ghada |
תעשה את העליונה, תוסיף קול, והתחתונה נופלת החוצה. זה כל הקשר ביניהן.
אות אחת, לא שתיים
אנחנו כותבים אותן בשתי אותיות לטיניות, אבל בערבית כל אחת היא אות אחת, خ ו-غ. ה-h היא לא צליל שני שמצמידים בסוף. אל תגיד "k, h" או "g, h" כזוג קטן. kh היא חריקה אחת מתחילה ועד סוף, gh גרגור אחד. שיטת הכתיב של Tfaddalu עושה את זה עם קבוצה קטנה של צמדים, sh, th, dh, gh, kh, וכל אחד מהם הוא אות ערבית אחת בתחפושת של שתי אותיות לטיניות.
עכשיו ביחד
תגיד , "אחי עסוק", ושני הצלילים נוחתים אחד אחרי השני: קודם החריקה השקטה, אחריה הקולית. תפיק את שתיהן נקי, ותוכל להזמין khubez ו-ghada בכל דלפק ברמאללה בלי שאף אחד בצד השני יעקם את הפרצוף.