אתה בשכם, ה-serveece שלך יוצא בעוד רבע שעה, ואין לך מושג איפה התחנה. אז אתה עוצר מישהו ברחוב ואומר ארבע הברות: ween il-ma7aTTa?
זו כל השאלה. זה "איפה", זה "תחנה", ואין שום דבר באמצע. אין פועל. אין "is". אין מה להטות.
ween, אחריו המקום, וגמרת
הערבית הפלסטינית מוותרת על הפועל "להיות" בהווה, בדיוק כמו העברית, אז "where is the station?" יוצא פשוט איפה + התחנה. שמים את בהתחלה, אומרים את שם המקום אחריו, ומרימים את הקול בסוף. זהו. (ה-"is" החסר הזה הוא נושא בפני עצמו, באין מילה ל-"is" בערבית פלסטינית.)
| מה אתה צריך | מה אומרים |
|---|---|
| איפה התחנה | ween il-ma7aTTa? |
| איפה תחנת האוטובוס | ween il-mawqaf? |
| איפה השוק | ween is-sooq? |
תלמד את התבנית האחת הזאת ותוכל לשאול כמעט על כל דבר בעיר. כל העבודה היא לאגור שמות עצם.
המקומות שכדאי להכיר בשם
שווה בדיוק כמו המילה שתולים עליו. הנה סט קומפקטי, מוכן לטיול.
| מקום | מילה |
|---|---|
| תחנה | |
| תחנת אוטובוס | mawqaf |
| שוק | sooq |
| מסגד | |
| כנסייה | |
| בית חולים | |
| חנות | |
| עירייה | baladiyye |
| בית ספר | |
| רחוב | |
| שכונה | |
| אזור, רובע |
השתיים האחרונות הן כשמצביעים על חלק שלם של העיר ולא על בניין אחד. 7aara זה כמה הרחובות שאנשים קוראים להם "שלנו", manTaqa זה האזור הרחב יותר, וה-"district" האנגלי יכול להיות כל אחד מהם. העמוד על district עושה בזה סדר, עם הקלטה של שתיהן.
מוסיפים il- בהתחלה בשביל "ה-". מלכודת אחת: לפני עיצורים מסוימים ה-l של il- נבלעת והצליל הבא מוכפל במקומה. בגלל זה הרחוב הוא ish-shaare3, והשאלה על השוק למעלה יצאה ween is-sooq ולא ween il-sooq. אלה אותיות השמש בפעולה, והפה קולט את זה מהר יותר מהראש.
hown ו-hunaak: פה ושם
חצי מהתשובות שתקבל הן מילה אחת ויד שמצביעה. השתיים שתשמע כל הזמן:
- : פה, ממש פה
- : שם, שם בהמשך
- : ליד המסגד
הוא סוס העבודה פה. הוא אומר "ליד" או "לצד", ואנשים נשענים על ציוני דרך: jamb il-mustashfa, jamb id-dukkaan. אם קלטת את ציון הדרך, בעצם יש לך את ההוראות.
קרוב, רחוק, ואיך יודעים מה קיבלת
כשהמקום קרוב, תשמע (קרוב), בדרך כלל עם min: qareeb min hown (קרוב לפה), qareeb min is-sooq (קרוב לשוק). חדשות טובות לרגליים.
כשזה מסע, מקבלים (רחוק), בדרך כלל עם 3an: ba3eed 3an hown (רחוק מפה). וכשאפשר ללכת ברגל אבל זה מעצבן, אנשים מרככים את זה ל-ba3eed , "קצת רחוק". הביטוי הזה חסך לי כמה נסיעות מונית מיותרות ברמאללה, ועלה לי באחת טובה בחברון.
כדי לבדוק לפני שמתחייבים, פשוט מרימים את הקול על שם התואר. ba3eed? בטון עולה זה "זה רחוק?". אותן מילים כמו במשפט החיווי, השאלה גרה כולה במנגינה.
"בצד ימין", והשמאל שלעולם לא תשמע
מילת הכיוון האחת שבאמת תצטרך היא (ימין): 3ala yameen, "בצד ימין". לשמאל, בכנות, רוב האנשים פשוט מצביעים, אז תסתכל על היד יותר מאשר תקשיב למילים. בין yameen לאצבע שננעצת במורד הרחוב, תגיע.
נימוס עושה הרבה לפני שאתה שואל. תפתח ב- (סליחה) או (בבקשה), ואז תשלוף את ה-ween שלך. וכשאתה כבר בתוך ה-serveece, השאלה הבאה היא המחיר, ויש לה קצב קטן משלה (ראה כמה זה עולה?).
איך זה הולך בפועל
תדמיין את כל העניין בפינת רחוב בבית לחם. אתה עוצר בחור: law sama7t, ween il-mawqaf? הוא אולי יגיד qareeb, jamb il-jaame3. או שהוא יטה את הסנטר במורד הכביש ויגיד hunaak, 3ala yameen. בכל מקרה אתה מהנהן, אומר shukran ומתחיל ללכת.
לא צריך משפטים שלמים בשביל שום דבר מזה. ween ועוד מקום כדי לשאול, hown ו-jamb ו-qareeb כדי להבין את התשובה, ואצבע שתשלים את השאר.